אז הנה אני כל יום מגלה עוד איזה קטע על הפלנטה הזו שלו, על איך שהוא ככה עזב שם, וכל הבלגנים בדרך. זה היה שוואיה-שוואיה, על הדרך, יענו, שהוא מדבר משהו אחר, פתאום יוצא לו עוד איזה קטע. אז ככה, ביום השלישי, אני שומע על הכאב-ראש הזה של הבאובאובב.
גם הפעם זה יצא בגלל הכיבשה, שתהיה בריאה, שהאשכנזי הקטן פתאום עושה לי, כאילו רודפים אחריו ערסים קטנים עם מקל:
"האם זה נכון שכבשים אוכלים שיחים?"
– וואלה נכון.
– הא! מרוצה אני!
לא הבנתי מה זה כזה חשוב פתאום שכבשים אוכלים שיחים. אבל האשכנזי הקטן עוד עושה:
"וזה אומר שהם אוכלים גם באובב?"
התחלתי להסביר לו שבאובאובב זה לא שיחים – גם לא בפיתה וגם לא ביער – כי וואלה, זה עצים בגודל של עזריאלי, ושגם אם תביא עליו חמולה של פילים, היא לא תצליח לדגדג אפילו לבאובאובב אחד.
איך שהוא שומע על החמולה של הפילים האשכנזי הקטן צוחק:
"יצטרכו לשים אותם אחד על השני.."
אחר-כך הוא אמר עוד משהו ו-וואלה צודק:
"הבאובב, לפני שהם גדלים, הם מתחילים קטנים"
– אשכרה! אבל מה הקטע שלך עם הכיבשה שתאכל באובאובבים קטנים?
והוא עושה לי: "נו אלא מה! נראה!" כאילו אני מטומטם שלא הבנתי. אחרי זה אני יושב
שובר ת'ראש עד שתפסתי על מה הוא מדבר.
הקטע – שעל הפְּלנטה של האשכנזי הקטן, היו, כמו כל הפלנטות, עשבים אחלה, ועשבים חארות. ואותו דבר, היו גם זרעונים אחלה של עשבים אחלה, וזרעונים חארות של עשבים חארות. אממה – כל הזרעונים האלה, אין, לא רואים אותם. הם יענו ישנים באיזה חור עד שאחד מהם פתאום יש לו דודא להתעורר.
אז הוא מתחיל להצטמח, ובהתחלה הוא עושה ככה לאט, כאילו הוא מתביש, ומסתכל לשמש – כולָהוּ נבט מסכן כזה. אז אם הזרעון הזה בסוף נהיה צנון או איזה ורד, אפשר לשחרר – שיצמח כמה בא לו. אבל תקשיבו לי טוב טוב: אם אתה מגלה שזה בסוף זרעון חרא, אתה תולש לו ת'אמ-אמא באותה שניה! אקיצר, על הפלנטה של האשכנזי הקטן היו זרעים חארות של החארות… זה היה הבאובאובב המניאק. כל האדמה שם היתה מלאה בחרא הזה. אתה יודע, אם אתה קולט את הבאובאובב לא בזמן, אז כבר אי אפשר להיפטר מהם. הם דופקים לך את כל הפלנטה. הם יחוררו אותה עם השורשים, ואם הפלנטה שלך קטנה, והבאובאובבים הם יותר מדי – אז חראם על הפלנטה, אין – הלך עליה.
"זוהי שאלה של משמעת", אחר-כך הוא עושה לי האשכנזי הקטן. "משמסיימים את סידורי הבוקר, יש לדאוג גם לסידורי הפלנטה. יש להתרגל לעקור את הבאובב לכשהם מתגלים בין הורדים, כיוון שאלה דומות להם כשהם צעירים מאוד. עבודה זו משעממת ביותר, אם כי קלה מאוד."
פעם אחת הוא עושה לי שאני אעשה ציור בשביל שכל הילדים אצלי, שייכנס להם לראש כמו שצריך. "אם יצאו למסע יום אחד," הוא עושה, "יוכל הוא לשרתם היטב. אין זה מזיק לדחות לעתים את העבודה. אולם, כאשר מתגלה הזרע כבאובב, זהו תמיד אסון. פעם ראיתי פלנטה, שגר עליה עצלן. הוא הזניח שלושה עצי באובב…"
אז אני ציירתי את הפלנטה הזאתי, לפי איך שהוא אומר לי. צ'מעו, אני לא בקטע של להטיף. אבל התסבוך הזה של הבאובאובב, כאילו – אף אחד לא יודע עליו, וזה אחושילינג מסוכן למי שהולך לאיבוד על אסטרואיד. אז נשבע, רק הפעם הזאתי, אני אומר לכם: "ילדים! וואלק תיזהרו מהבאובאובב!". אז אמרתי נעשה ציור ז'אנגלר שיקלטו כל האלה שלא קולטים שכבר שנה עומד להם ככה סלע על הראש עוד שניה נופל גומר אותם,. ובשביל שילמדו ת'לקח – וואלה שווה את כל הבלגן. אתם בטח עכשיו אומרים: אז למה אין בספר הזה עוד ככה ציורים כאלה גדולים כמו הזה של הבאובאובב? למה? ככה – ניסיתי, אבל לא הלך, אין צ'אנס. למה כשציירתי את הבאובאובב הייתי יענו לחוץ טילים.
פיסטאקיס תרגומים בע"מ 