III
לקח לי איזה שנה להבין מאיפה הוא נפל עלי. כאילו האשכנזי הקטן הזה, שמה-זה חפר לי בראש עם שאלות כל היום – אני שואל אותו גם שאלות, והוא לא מתייחס. אבל ככה, לפעמים הוא כזה זורק בטעות איזה משהו ולאט-לאט התחלתי לקלוט ת'עניין. כאילו, בפעם הראשונה שהוא קולט ת'מטוס שלי (אני לא מצייר את המטוס שלי, למה יש גבול, וזה חת'כת ציור), אז הוא שואל אותי:
– מהו הדבר הזה כאן?
– זה לא דבר, ילד. זה טס. מכיר מטוס? זה המטוס שלי.
עשיתי לו שוויץ כזה שאני בטיִס. ואז הוא עושה לי:
– אבל.. אתה נפלת מהשמים!
– וואלה..
עשיתי יענו בלי להתלהב.
– אה! זה משעשע!
והאשכנזי הקטן התחיל לצחוק. כאילו וואלה, הוא ילד והכל, אבל זה מה זה העלה לי ת'סעיף. זה לא לעניין ככה לצחוק על צרות של בן-אדם. ואז הוא עושה לי:
– אם כן, גם אתה באת מהשמים! מאיזו פלנטה אתה?
איך שאני שומע את זה, נדלקתי. אמרתי משהו בילד הזה לא נראה לי, וישר שאלתי אותו:
-פּלַנְטה, הא? מאיזה פּלַנְטה אתה?
אבל הוא עשה יענו לא שמע. הוא עמד כמו איזה דביל והסתכל על המטוס:
– אכן כן, עם דבר שכזה לא יכולת להגיע מרחוק.
הוא נתקע על איזה חלום איזה שעה. ואחר-כך, הוא מוציא את הכבשה מהכיס ויושב מסתכל עליה כאילו זה פלייבוי.
נו, מה נראה לכם? הדבר הזה עם ה"פלנטות אחרות" הוציא אותי מבאלאנס. אמרתי, אני יגלה מה קורה פה:
– מאיפה הגעת, ילד? איפה זה ה"אצלך" הזה? לאן 'תה לוקח ת'כבשה שלי, הא?
אז הוא עוד פעם לא אומר כלום איזה שעה. בסוף הוא עושה:
– טוב עשית שנתת בידי את הקופסא. כך בלילות תוכל היא לשמש לה כבית.
– בטח. ואם לא תעשה לי צרות, אני יתן לך גם חבל, ככה תוכל לקשור אותה. ויאללה, נזרוק לך גם יתד, למה יש'ך פנים יפות.
האשכנזי הקטן הזה שומע מה אמרתי, נכנס לשוק:
– לקשור אותה? איזה רעיון מוזר!
– נו, מה. אבל אם לא תקשור אותה, היא תלך לאיבוד..
והמניאק שוב צוחק:
– הרי, לאן תוכל היא ללכת!
– מה זה חשוב לאן? קדימה..
והאשכנזי הקטן נהיה לי רציני פתאום:
– אין זה משנה. אצלי הכל קטן כל-כך!
ואז, כמו ילד מסכן הוא עושה:
– עם "קדימה" אין מגיעים רחוק למדי..
פיסטאקיס תרגומים בע"מ 